חקירת דובר שוברים שתיקה - לפתוח מחדש את תיק החקירה בגין אלימות כלפי פלסטיני?

בהרבה תיקים טיפלתי בשנותיי בפרקליטות הצבאית, אבל מקרה של 'עולם הפוך', בו קצין מתעקש 'להפיל' על עצמו עבירת אלימות קשה, ודווקא העדים טוענים שהוא לא ביצע שום פשע? מודה שכזה לא היה לי.

שלוש שאלות אני רוצה לשאול – האם היה מקום לפתוח חקירה בעניינו של דין יששכרוף, דובר שוברים שתיקה, האם ההחלטה שהתקבלה לסגור את התיק הייתה נכונה, והאם יש מקום לפתוח את התיק מחדש נוכח גילוי ראיות חדשות.

נתחיל בהחלטה שהתקבלה לפתוח בחקירה. מן הרגע הראשון היה ברור שהמקרה הזה יתברר קודם כל בזירה הציבורית, ושהפרקליטות תואשם בכך שהיא שחקנית במשחק הפוליטי, מנסה לרצות את שרת המשפטים. סיבה מצוינת שלא לפתוח בחקירה. יותר מזה, ניסיון החיים מלמד שמי שלא הגיע מיוזמתו למשטרה כדי לדווח על עבירה שביצע (יש גם מקרים כאלה), אלא השמיע בפני קהל אוהד סיפור על אלימות בה נקט כחלק מהאג'נדה של הארגון בו הוא חבר, יישמע כנראה אחרת בחדר החקירות כשהוא עלול למצוא את עצמו מסובך בפלילים. אפשר היה להעריך מראש שבחקירה תחת אזהרה תיאורי האלימות של יששכרוף יתרככו, ושאפשר שהיא תהפוך לכוח מידתי שננקט תוך הפעלת שיקול דעת. ועוד לא דיברנו על העדים. בקיצור, היה ברור לכתחילה שיש סיכוי מצוין שהתיק לא יוביל לשום דבר.

אלא שמן הצד השני עמד מול פרקליטות המדינה אירוע בו בא אדם, לא סתם אדם – קצין קרבי, ומספר בכיכר העיר על אלימות קשה בה נקט, בהיותו קצין צה"ל, כלפי פלסטיני. "תפסתי לו בעורף והתחלתי לתת לו ברכיות בחזה ובפנים עד שהיה מדמם ומעולף" תיאר דובר 'שוברים שתיקה' את מעשיו. אפשר להתעלם? לא ממש, הדברים העלו חשד לעבירה פלילית, ולכן אפשר להבין את ההחלטה על פתיחה בחקירה במקרה זה. חקירה שכולה 'עצם בגרון'. זה כמובן אינו מקרה יחיד, אלא שבמקרים אחרים המתלונן והחשוד בתקיפה אינם אותו בן-אדם.

נעבור להחלטה שהתקבלה לסגור את התיק. בעולם הפלילי לא די בכך שאדם מעיד על עצמו שהוא ביצע עבירה. נדרשת ראייה נוספת שתחזק את ההודיה שלו. מי שכמובן היו יכולים, באופן תיאורטי, לתמוך בסיפור של יששכרוף הם החיילים שהיו עימו בתקרית. אבל בעדותו במשטרה נמנע יששכרוף מלשבור שתיקה ולא מסר את שמותיהם. כלל לא בטוח שהחשש מכך שהם יפלילו אותו עמד בבסיס הסירוב שלו לסייע לחקירה ולמסור את השמות. הגיוני יותר שהוא הניח שהחיילים יעידו שהוא שיקר בעדותו ויפגעו במהימנות שלו. כך הרי הם מסרו כבר באמצעי התקשורת. באופן אבסורדי, ככל שהחיילים היו פוגעים בו במרחב הציבורי הם היו מסייעים לו במישור הפלילי. עולם הפוך, כבר אמרנו.

מהחלטת הפרקליטות על סגירת תיק החקירה שנפתח כנגד הקצין עולה כי יששכרוף אכן מיתן מאוד את דבריו במהלך חקירתו. האלימות הקשה שתוארה בכנס של שוברים שתיקה נשמעה בחקירה יותר ככוח שהופעל כדי לבצע מעצר. הפציעה הקשה שתוארה בכנס כתוצאה ממעשיו של הקצין גם היא נצבעה בחקירה בצבעים עזים פחות. והעדים לאירוע? כאמור, את שמותיהם של אלה סירב יששכרוף למסור.

במצב כזה ברור שההחלטה המתחייבת הייתה סגירת התיק, אם כי אפשר להתווכח על עילת הסגירה. כשלעצמי הייתי מבטל לחלוטין את החלוקה לעילות סגירה שונות, אך זה עניין לטור נפרד.

ולשאלה האחרונה - האם נכון לפתוח את התיק מחדש כדי לבחון את הטענה לפיה פלסטיני אחר, ולא זה שנחקר, הוכה על ידי יששכרוף? תשובתי החד משמעית היא לא.

האם לא ייתכן שהחקירה לא איתרה את הפלסטיני 'הנכון', ושתושב מקומי אחר היה מעורב באירוע אליו התייחס יששכרוף? איני יודע, אך לא בכך העניין.

טענתי היא שגם אם יוחלט לפתוח את התיק ולקיים חקירה נוספת ההחלטה שתתקבל בסיום אותה חקירה לא תשתנה במאום. הדברים שמסר יששכרוף בחקירה לא יצדיקו העמדה לדין פלילי, ואף מתלונן לא ישנה זאת, ודאי שלא ממרחק של שלוש שנים וחצי.

כעת כל שנותר הוא המאבק על הנרטיב – האם דובר שוברים שתיקה שיקר בעצרת בה תיאר אלימות קשה בה נקט או דיבר אמת? יש מקרים שמתאימים למשפט הציבור ולא לדיני הראיות. איש איש יקשיב לסיפורי המעורבים, יתרשם וישפוט.

עו"ד אשר הלפרין, הפרשן המשפטי של וואלה

.