כתבי אישום נגד חיילים בבתי הדין הצבאיים בגין אלימות אל מול הטיפול המשפטי בעבירות אלימות של שוטרים

שוטר היס"מ שתועד בסרטון כשהוא נוגח בפניו של תושב מזרח ירושלים, בועט בו ומקלל אותו, נחקר בשבוע שעבר במח"ש, ושוחרר לביתו בתנאים מגבילים מיד בתום חקירתו. מח"ש לא פנתה לבית-המשפט בבקשה להארכת מעצרו. נראה שחוקריו התרשמו שלא נשקפת ממנו מסוכנות, ואף לא חששו מאפשרות שישבש את החקירה למרות שעדי הראייה למקרה טרם נחקרו.

באותן שעות ממש הוגש כתב אישום לבית-דין צבאי כנגד שלושה חיילי נח"ל שהואשמו בתקיפתו של עצור פלסטיני. מדובר באירוע במהלכו נקטו החיילים, לפי כתב האישום, באלימות כלפי מבוקש שנעצר על ידם סמוך קודם לכן, ושתקף קצין במהלך מעצרו. בניגוד לשוטר מ"י שלא נעצר כלל, הוחזקו השלושה במעצר משך עשרה ימים, ואתמול החליט ביה"ד הצבאי כי הם ישהו במעצר פתוח ביחידתם עד תום ההליכים המשפטיים. "לאחר בחינת הראיות, סברתי כי קיימת בהן חולשה ממשית, המצדיקה הסתפקות בחלופת מעצר" נקבע בהחלטת בית-הדין. לשון אחר - אם הראיות כנגד החיילים היו חד משמעיות כמו במקרה של שוטר היס"ם הם היו מוחזקים במעצר סגור משך כל משפטם.

הנסיון מלמד, כי משפטם של החיילים יחל בקרוב ויסתיים בתוך חודשים ספורים.

נחזור לשוטר היס"מ שנגח, בעט וקילל. אפשר לצאת מנקודת הנחה שבעוד מספר חודשים, לאחר תום החקירה ולאחר שימוע, יוגש כנגדו כתב אישום בגין מעשה התקיפה. כמה זמן יארך עד שיסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינו? אם ללמוד ממקרי עבר - התשובה יכול שתימדד אפילו בשנים, ולאו דווקא בחודשים ספורים.

ראוי לקרוא בקול רם וברור דברים שכתב שופט בית-המשפט העליון לשעבר מלץ בהתייחסו לאלימות של אנשי משטרה: "העבירה שבצעו המערערים חמורה ביותר, דווקא משום היותם שוטרים. שוטרי ישראל, מלאכתם קשה ואחראית, מלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות, והינם ראויים לכל אהדה שיכולים בתי המשפט לתת להם. אך במה דברים? כל עוד הם זוכרים וערים לכך שהסמכות והמרות שהוענקו להם, רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה. עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב, דווקא משום שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכוח... עליהם לדעת ולהבין כי אם יעברו את הגבול ואם ישתמשו לרעה בסמכויות שנתנו להם, ובעיקר אם ינהגו באלימות מיותרת, לא יעניקו להם בתי המשפט אהדה, וימצו עמם את הדין ומן העבר השני, אזרח הבא במגע עם אנשי משטרה, אפילו הוא חשוד או עבריין, זכאי לצפות ולהניח שאם יתנהג כהלכה לא יגעו בו לרעה. מעשי אלימות ברוטאלית כמו אלה של המערערים, פוגעים קשות הן במערכת היחסים, העדינה בלאו הכי, שבין האזרח למשטרה, והן במוניטין של המשטרה וביכולתה לתפקד כדבעי." (ע"פ 64/86 אשש נ' מ"י).

ברור שמעשיו של שוטר היס"ם כפי שנצפו בסרטון פוגעים קשות בתדמיתה של המשטרה, ולא רק בכבודו ובגופו של מי שהוכה על ידו. השאלה היא כיצד מעבירים מסר נחרץ, ולא רק במילים, לפיו שוטר שיבצע מעשים כאלה יטופל במלוא חומרת הדין?

בחודש מאי 2013 סטר שוטר יס"מ לאזרח באוזנו השמאלית, וגרם לו לקרע בעור התוף. כן רשם השוטר דוח כוזב על האירוע. כמעט שלוש שנים ארכו ההליכים המשפטיים ובתומם השוטר רצה עונש של חודשיים מאסר בדרך של עבודות שירות.

במקרה נוסף שהתרחש בחודש יוני 2009 הפיל שוטר אל הרצפה קטין, לאחר שזה ניסה למנוע את מעצר חברו, והכה את הקטין כשהוא שרוע על הרצפה. בהמשך הכה בו השוטר כשהוא אזוק, בתוך ניידת משטרה. מאוחר יותר, בתחנת המשטרה, המתלונן קילל את השוטר, ובתגובה השוטר סטר לו והשליך לעברו כוס מלאה בקפה. גם במקרה זה התארכו הדיונים המשפטיים, ובתומם נקבע, כי השוטר יתייצב לביצוע עונש של ארבעה חודשי עבודות שירות בחודש אפריל 2014, כמעט חמש שנים לאחר ביצוע המעשים.

לא במקרה ערכתי בראשית דבריי השוואה לנעשה במערכת המשפט הצבאית. ההחמרה בצבא מתבטאת במעצרם של הנאשמים, בניהול מהיר של ההליכים המשפטיים, ובהחמרה בענישה. במקרים דומים למקרים שתיארתי למעלה ייגזרו על חיילים עונשי מאסר משמעותיים בפועל, ולא עבודות שירות. ניתן בהחלט לתהות האם יש מקום למעצר עד תום ההליכים המשפטיים במקרים כאלה, אך ברור שהניהול המהיר של ההליכים המשפטיים בצבא והענישה הקשה מעבירים מסר חד משמעי לחיילים, כי צה"ל לא ישלים עם מעשי אלימות כלפי עצורים שאינם מהווים סכנה, ומי שיחרוג מן השורה ישלם על מעשיו מחיר כבד.

שוטר היס"ם שוחרר לביתו בתנאים מגבילים מיד בתום חקירתו. האם בסיום משפטו ומשפטם של חיילי הנח"ל ניווכח שהפערים העצומים בין המערכת האזרחית לזו הצבאית הצטמצמו, כפי שראוי שיקרה? אני מסופק, אך הלוואי שאתבדה.